לפי תסמינים נראים-לעין
הדרך הפשוטה ביותר לזהות ולאבחן קנדידה היא דרך בחינת התסמינים הנגלים לעין. לעתים רבות, זיהומים של קנדידה הם נגלים לעין וברורים, וניתן לאבחן אותה רק לפי הופעתם (במיוחד אם מדובר בקנדידה בחלל הפה או על העור). באופן כללי ניתן להבחין בפטרת על איזור הזיהום, שמביאה עמה גירודים (וגירודים שמביאים לדימומים), ושמלווה באדמומיות (שהיא נראית לעין בעיקר כאשר מופיע זיהום על העור). במקרה של קנדידה בוושט, החולה בדרך כלל יתלונן על קשיים בבליעה או על כאבים בעת האכילה.
לפי מבחני מעבדה מתאימים
לא תמיד ניתן לאבחן קנדידה רק לפי תסמינים נראים לעין או כאלו שהמטופל יכול להתלונן עליהם. לעתים דרושה בדיקה קפדנית ומעמיקה יותר בשביל לברר האם המטופל אכן סובל מקנדידה. בדרך כלל, כאמור, ניתן לזהות את הקנדידה רק לפי בדיקה בעין והערכות מושכלות של הרופא, אך לעתים – לצורך אישור סופי שאכן מדובר בקנדידה – יבקשה הרופא לקחת דגימה של האזור החשוד בזיהום ולשלוח אותה לבדיקת מעבדה, שם יאומת אם אכן מדובר בקנדידה. במקרים נדירים של קנדידה בדם (מקרה מאוד נדיר, שמאוד קשה לאבחן אותו), ניתן למצוא את הקנדידה באמצעות בדיקות דם מתאימות.
איך יודעים אם ילד קטן סובל מקנדידה?
הבעיה עם ילדים קטנים כשזה נוגע לאבחון מחלות היא שהם אינם יכולים להתלונן על התסמינים המדויקים שהם חווים. זה נכון שבעתיים כאשר מדובר בסוגי קנדידה שאינם נראים לעין. בשלב הראשוני הרופא נאלץ להסתפק אך ורק במה שהוא יכול לראות בעין (ולעתים מי שנאלץ להסתפק בכך אלו ההורים שמנוסים בכך הרבה פחות). הם אינם יכולים להתלונן על כאב או על גירודים. אך ניתן לזהות כאב לפי התנהגות: כאמור, קנדידה עלולה להביא לכאבים באכילה, ולכן ילד או תינוק שנראה כי נמנעים ממאכל הם בסיכון לקנדידה ומומלץ לבקש מהרופא לבצע את הבדיקות המתאימות.
מי נמצא בסיכון להתפרצות זיהומים?
קיימות גם קבוצות מסוימות שהסיכון שלהן לחלות גובר. מכיוון שהזיהומים מתפרצים רק במקרה שבו הגוף אינו יכול לשלוט על הפטריה, מי שנוטלים אנטיביוטיקה באופן קבוע נמצאים בסיכון מוגבר (מכיוון שהאנטיביוטיקה מחסלת חיידקים טובים). בנוסף, מי שנוטל תרופות שמחלישות את המערכת החיסונית (תרופות הכוללות סטרואידים), או חולה במחלה במחלישה את אותה מערכת (כמו איידס), גם הוא נמצא בסיכון מוגבר ועליו לקחת זאת בחשבון.
